יומיים-שלושה לפני שהוסת היתה מגיעה,
היא פשוט הרגישה בגוף מה היא רוצה וצריכה. 
והלכה לאוהל האדום. 

לא הזמן לכלים, להררי הכביסה, להרדמות, 
אלא זמן להזין את עצמה, לנוח ולהרפות

ועדיין לדעת שהיא ראויה להתחיל מחדש, בקצב שלה. 

נשמע לך כמו יקום מקביל? 

בעבר, האוהל האדום היה אינקובטור בסיסי

אליו אישה היתה מתכנסת פעם במחזור,

מעט לפני שהגיע הדימום ועד סיומו. 
ובו היא פגשה חברות, הוגש לה מרק חם,

צחקה ובכתה בלי סיבה, נחה היטב היטב ונתנה לגוף שלה שהות להתחיל סייקל חדש. 
בגלל שרוב הנשים קיבלו באותן ימים,

ובתזמון עם הירח החסר,

האוהל האדום היה פעיל בעיקר בראשי חודשים. 

​

אני מבקשת בעזרת ריטריט האוהל האדום

להחיות בנו את אותה תנועה: 
של בקשה להרפיה ולהזנה,
של מיתוג מחדש את זמן הוסת, 
של למידה סקרנית את שפת הגוף המחזורית הנשית.